גזר דין בתיק ת"פ 2121/06

1.         הנאשמת הואשמה בשורה של מעשים פליליים שעשתה כעובדת בכירה במס הכנסה: מצג כוזב בנוגע לחובות נישום על מנת לאפשר לו קבלת אישור לפטור מניכוי במקור; ביטול קנסות של נישומים; עריכת הסדרי תשלומים חלקיים; וביטול הליכי גבייה - הכל בניגוד להוראות אגף מס הכנסה ולהנחיות שקיבלה; ורישומי הנמקות כוזבות במחשב בקשר לפעולות הנ"ל.

בהכרעת הדין החלטתי לזכות את הנאשמת ממרבית האישומים שייחסו לה ביצוע עבירה של מירמה והפרת אמונים, ולזכותה מביצוע מספר עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד.

לעומת כן, החלטתי להרשיע את הנאשמת בקבלת דבר במירמה בגין שלוש פעולות של הקפאת חוב בכזב כדי לגרום למתן אישור לפטור מניכוי במקור; בניסיון לקבלת דבר במירמה בגין פעולה נוספת כנ"ל; ברישום כוזב במסמכי תאגיד בגין הרישום שנעשה אגב הקפאת חוב; במרמה והפרת אמונים על-ידי עובד ציבור בגין שני ביטולי הליכי גבייה והסדר חלקי שנעשו בניגוד לדין; ובמרמה והפרת אמונים בגין ביטול הליך גבייה שלא כדין.

פרטי הדברים נדונו בהרחבה בהכרעת הדין. אין צורך לחזור עליהם.

2.         ב"כ המאשימה טען כי מן הראוי היה להשית על הנאשמת עונש של מאסר בפועל לתקופה ממושכת. אך ורק בשל נסיבותיה האישיות המיוחדות, ביקש ב"כ המאשימה לגזור עליה עונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות לתקופה המקסימאלית, וקנס כספי בשיעור גבוה. מנגד, ביקש ב"כ הנאשמת לבטל את הרשעתה, ולחלופין להטיל עליה עונש של מאסר-על-תנאי ושל"צ; וככל שיוטל קנס, שיהיה זה בשיעור סמלי.

שקלתי את דברי ב"כ הצדדים בטיעוניהם לעניין העונש, מרביתם נכוחים, אם גם קוטביים; עיקריהם, אשר עליהם מושתת גזר הדין, יפורטו להלן.

3.         עיקרי השיקולים לחומרה: הנאשמת הייתה עובדת בכירה במס הכנסה, ומתוקף תפקידה הייתה אמונה על גביית כספים מאת אזרחים פרטיים לטובת הקופה הציבורית. במשך תקופה ממושכת ביצעה פעולות שבאמצעותן רימתה את המערכת. חומרה יתרה נודעת למעשיה בהיותה היא-עצמה מופקדת על הקופה הציבורית. היא ניצלה את הידע המקצועי שצברה, את האמון שנתנה בה המערכת, ואת האמון של הציבור כלפי הרשות. הנאשמת נהגה בתיחכום, 'שידרה' למחשב אינפורמציה כוזבת והסירה אותה מיד לאחר השגת מטרתה. הנאשמת לא צריכה הייתה 'ללכלך' את ידיה במתן טובת ההנאה לנישום, כי האישורים ניתנו בסופו של דבר על-ידי חבריה לעבודה, עובדי החוליה המרכזית, אשר רומו באמצעות האינפורמציה הכוזבת ששידרה הנאשמת למחשב. במעשיה ביקשה הנאשמת להיטיב עם מקורב שהכירה, ואשר ביצע עבורה עבודה פרטית בביתה חינם אין כסף, כשרק לאחר תחילת החקירה שילמה לו הנאשמת חלק מחובה. הנאשמת סיכלה גביית חוב אמת, גרמה לחוסר שוויון בין נישומים "רגילים" לבין כאלה שיש להם קשרים עם נאמני הציבור. הנאשמת היטיבה עם מי שהיטיב עמה. הנאשמת פגעה פגיעה חמורה באמון אשר נותנים משלמי המיסים במערכת המס. האמון במערכת המס איננו בגדר מותרות. מערכת המס בנויה במידה רבה על אמון. אין ניתן לבדוק בכל רגע נתון כל פעולה של כל נישום. חלק עיקרי של גביית המס נעשה על בסיס דיווחי אמת של האזרחים. המעשים שעשתה הנאשמת לבטח מפחיתים במידה ממשית את המוטיבציה של הנישומים לדווח דיווחי אמת ולשלם מס אמת. פשוט וברור כי מעשיה של הנאשמת פוגעים באמון הציבור במערכת גביית המיסים. העונש צריך להביא לשירוש מעשים מעין אלה. שומה להרתיע את הנאשמת ועובדי ציבור אחרים שכמותה. מדובר במעשים שנעשים במחשכים, תוך ניצול מיומנות, לעיתים מזומנות אין כלל מתלונן, אך יש נפגעים: הקופה הציבורית והציבור הרחב. רבים מן המעשים הללו מתגלים באקראי. לפיכך נדרשת הרתעה ברמה גבוהה על מנת שתוחלת הסיכון של אירוע כזה, שבו הסיכויים להיתפס קטנים המה, תגרום לחוסר כדאיות לבצעו מלכתחילה. גזר הדין צריך להציב תמרור אזהרה בפני נאשמים פוטנציאליים רבים אחרים. כמו כן, ראויה הנאשמת לגמול הולם על השימוש באמון שניתן לה, ועל כך שקידמה מטרות הפוכות מאלו שלהן נועדו הכלים שהופקדו בידה. יש להוקיע את ה'פרוטקציה', את ההטבה עם מקורבים. הנאשמת גם לא הביעה חרטה. חקירה ארוכה במשטרה, משפט ממושך, והנאשמת עודנה דבקה בעמדתה שכתב האישום נגדה הוא פרי מזימה של חורשי רעתה, ושהמעשים שעשתה היו בגדר נורמה מקובלת במערכת. הנאשמת נקטה בקו אקטיבי של חוסר חרטה, גם לא אמרה אמת על דוכן העדים, לעיתים בעזות מצח, כעולה מהכרעת הדין.

4.         עיקרי השיקולים לקולא: שלוש שנות חקירה מאומצת נגד הנאשמת, סמויה וגלויה, הניבו חשדות לרוב בעבירות חמורות; בהמשך הואשמה הנאשמת בחלק מועט מן החשדות, ובעבירות פחותות בחומרתן; בסופו של דבר, הורשעה במקצתן בלבד. חלק מן המעשים נושא אופי משמעתי, יותר מאשר פלילי. ניתן לאתר גם מניע חיובי למעשיה של הנאשמת, אשר ביקשה להיטיב עם אנשים בשעת מצוקתם. הנזק הכספי הישיר לקופת המדינה, לא היה בשיעור גבוה. הנאשמת לא נטלה למעשה לכיסה, הגם שבמהלך 27 שנות עבודתה עברו תחת ידה מיליוני שקלים, בשיקים ובמזומן, והזדמנויות רבות ניכרו על דרכה לשלוח יד בכספי הציבור. טובת הנאה שצמחה לנאשמת, אם בכלל, הריהי בשיעור נמוך. אין זה מן הנמנע כי יש בנמצא אחר, או אחרת, או קומץ אחרים, שנכשלו כמותה, אך בהעדר חקירה עמוקה, מאומצת, מסועפת וממושכת מעין זו שנעשתה כלפי הנאשמת, גם כלפיהם, לא נתגלו מעשיהם.

            הנאשמת בת 57 ונסיבות חייה קשות ומעיקות באופן מיוחד. ניכרת בה עצבות ובדידות, עוד מילדותה. בעקבות מות אביה וקשיי פרנסה, גדלה בבית יתומים, ולאחר מכן אצל משפחה מאמצת, עם הקשיים המאפיינים ילדות והתבגרות בתנאים שכאלה. הנאשמת למדה, שירתה בצבא, נישאה, הביאה 4 ילדים לעולם (היום בגילאי 29-36), אך חייה הוסיפו להיות קשים כמתואר בתסקיר. בעלה נפטר לפני כארבע שנים תוך כדי ניתוח להשתלת כליה, לאחר שעבר במשך כתשע שנים טיפולי דיאליזה שהכבידו מאוד גם על הנאשמת. בשנת 1996 נפגעה בתה הבכורה באופן קשה בפיגוע טרור רצחני, עברה תהליכי שיקום קשים, וכיום חיה עם בעלה וילדיה בביתה של הנאשמת. גם חמיה של הנאשמת מתגורר בבית. עבודתה במשך 27 שנים במס הכנסה הייתה לנאשמת למקור גאווה ופרנסה, עד להשעייתה לרגל הפרשה הנדונה. מאז נמצאת הנאשמת על-פי רוב בביתה, ומתנדבת על בסיס שבועי במסגרות של צדקה וחסד. תסקיר שירות המבחן מתאר משברים וסיבוכים אישיים נוספים. את כולם מן הראוי להביא בחשבון, גם אם אין ניתן לפרטם בגזר הדין. כמה וכמה עדים העידו על טוב לבה ועל מסירותה לעבודה במס הכנסה מצד אחד, וכלפי נישומים - בהם קשי-יום - מצד שני. לדבריהם, ואני מאמינם, לא חסכה הנאשמת במאמצים כדי להקל על דרכם בסבכי הבירוקרטיה. אחד מבניה העיד על הרווחה שבה גדל, חרף המצוקה הכלכלית ובית המגורים הקטן. לדבריו, זכו הוא ואחיו למלוא תשומת הלב, לחינוך ערכי, מוסרי ולהטפה מתמדת לדרך הישר. היה זה בית של הכנסת אורחים והענקה לחברה. האסון הנורא שפקד את המשפחה בעת פציעת אחת הבנות בפיגוע באוטובוס קו 18 בירושלים, השפיע רבות על המשפחה כולה. חודשים ארוכים סעדו את הבת הפצועה, לאחר שסברו בתחילה שהיא איננה עוד בין החיים, ומכל מקום שימיה ספורים. המשפחה לא חסכה מאמץ כלשהו, ממוני או רגשי, כדי להחלץ לרפואתה ולשיקומה של הבת. עד ששמחו ברפואתה, הידרדר מצבו של האב, חולה במחלת כליות, והיה צורך 'לנדוד' מבית חולים אחד למשנהו, לטפל בבת ולסעוד את האב. המשפחה כולה התגייסה לגייס סכומי כסף בשיעורים גבוהים שהיו נחוצים לצורך השתלת כליה. לבסוף, במהלך ניתוח להשתלת כליה, מת האב. עוד בחייו 'התפוצצה' הפרשה הנדונה בקול רעש גדול. בנה של הנאשמת תאר את התדהמה שאחזה בכל בני המשפחה. הפרסומים על כך שהנאשמת קיבלה שוחד נתקבלו בבושה וכלימה, בחשש ובדאגה. החקירה הממושכת התישה את הנאשמת פיזית ונפשית. היא סירבה במשך זמן רב להיעזר בעורך דין. החקירה הלכה ונתמשכה, ועמה הפרסומים הפומביים, והנאשמת הלכה ודעכה, עד שהייתה לשבר כלי. בכאב רב העיד בנה של הנאשמת על החברים שהתנכרו, על גיוס הכספים, על הקשיים הרבים במהלך התקופה הארוכה, על החקירה שהעמיקה והגיעה לחשבונות הבנק של בני המשפחה, ולא העלתה דבר, על כל פנים לא שוחד. יחד עם זאת, הוא לא בא בטרוניה אל גורמי האכיפה שעשו את מלאכתם. דבריו היו מרשימים, נוקבים וכנים. ניכרה אהבת הבן את אמו, והרתמותו לכבדה ולסייע לה.

5.         שנים רבות וקשות חיה הנאשמת. לעת הזאת, חרף חומרת מעשיה, מן הראוי לזקוף לזכותה את שנותיה הטובות בשירות המערכת והנישומים, ואת יחסה לזולת. הדברים הללו הביאוני שלא למצות עם הנאשמת את מלוא חומרת הדין, להקל עליה, אבל לא עד כדי ביטול הרשעתה. חומרת המעשים, הצורך להרתיע ולבטא גמול הולם אינם מאפשרים הימנעות מהרשעה.

6.         באיזון כלל השיקולים סברתי כי נכון יהיה להטיל על הנאשמת עונש של 6 חודשי מאסר על מנת לרצותם בעבודות שירות. דא עקא, הנאשמת לא גילתה מוטיבציה לבצע עבודות שירות, ונמצאה על-ידי הממונה על עבודות השירות כבלתי כשירה לבצען. ב"כ המאשימה טען כי מלכתחילה, בתסקיר שירות המבחן, לא עלתה הסתייגות לביצוע עבודות שירות, וכי רק לאחר שהובעה עמדת המאשימה שנאותה להסתפק בתיק זה בעונש של ששה חודשי עבודות שירות, נמנעה הנאשמת בדיעבד מלשתף פעולה, על מנת להימלט גם מעונש של עבודות שירות. על בסיס מצבור של נתונים טען ב"כ המאשימה כי מדובר בהתנהגות מניפולטיבית מצדה של הנאשמת. ב"כ המאשימה ביקש אפוא להטיל על הנאשמת עונש של מאסר בפועל, תוך שציין כי שב"ס ערוך לבחינת הנתונים הצריכים לעניין, גם אלו הרפואיים. ב"כ הנאשמת הדגיש את האמור בחוות הדעת של הפסיכיאטר המחוזי, וביקש להסתפק בעונש של של"צ. גבי דידי, ניכרים אלמנטים אובייקטיביים וסובייקטיביים גם יחד. מטעמי צנעת הפרט לא ארחיב בדבר הזה. אציין רק כי על סמך חוות דעת פסיכיאטרית שביקשתי מאת הפסיכיאטר המחוזי, על-פי סעיף 190 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב 1982, "בעקבות כוונת בית משפט לגזור עליה עונש עם עבודות שירות שוב פיתחה משבר נפשי עם תגובה דיכאונית. היא זקוקה להמשך מעקב פסיכיאטרי". מצבה של הנאשמת מצער, ומצדיק מידה נוספת של רחמים, אך פטור בלא עונש מוחשי, אי-אפשר. לפיכך החלטתי להענישה במאסר ממש, כשבבית הסוהר תוכל לקבל טיפול רפואי ושיקומי הולם. בשל הפער האיכותי בין שתי דרכי הענישה הללו, העמדתי את אורך תקופת המאסר על פחות ממחצית מן התקופה שנועדה מלכתחילה לעבודות שירות.

7.         אשר על כן, החלטתי לגזור על הנאשמת עונשים כדלקמן:

א.         75 ימי מאסר.

ב.         קנס כספי בסך של 15,000 ש"ח או 3 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בחמישה תשלומים שווים עוקבים ורצופים בסך של 3,000 ש"ח כל אחד, החל ביום 1.5.11 ובראשון לכל אחד מארבעת החודשים שבעקבותיו.

ככל שתבקש הנאשמת להמיר את עונש המאסר בעבודות שירות, ובא כוחה יודיע על הסכמת הממונה ועל הסכמת ב"כ המאשימה, ניתן יהיה לשקול זאת בהמשך.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לשירות המבחן ולממונה על עבודות השירות, וכן לשב"ס ביחד עם חוות הדעת של הפסיכיאטר המחוזי מהיום.

ניתן היום,  י"ז  באדר ב' תשע"א (23.3.11) במעמד ב"כ המאשימה, הנאשמת ובא כוחה. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: